מילים:מן המקורות לחן: ידידיה אדמון

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוא המזמור השני מבין מזמורי ההלל הנאמר בימים מיוחדים. בשל תוכנו, נתייחד למזמור זה מקום של כבוד גם בחג הפסח - הוא חותם את תפילת ערבית של ליל פסח (כמנהג הספרדים) ומושר בליל הסדר - בתוך ההגדה של פסח. מבין כל מזמורי ההלל מזמור זה הוא היחיד המתייחס לאירועים לאומיים-היסטוריים שהתרחשו בהקשר של יציאת מצרים: קריעת ים סוף, קריעת הירדן, ואולי גם רמזים למעמד הר סיני. המזמור סימטרי ביחידותיו השונות - כל פסוק משמונת פסוקיו מכיל תקבולת, שאורכי צלעותיה שווים פחות או יותר. כל צמד פסוקים בונה יחידת משמעות פשוטה אחת - מעין בית. הבית הראשון פותח בציון הזמן של יציאת מצרים, אך כיוון שבמהלך המזמור נזכרים אירועים שונים שהתרחשו מאז היציאה ממצרים ועד למעבר הירדן, מסתבר כי הפסוק הראשון אינו מהווה תיאור זמן נקודתי של אירוע היציאה ממצרים, אלא משמש נקודת התחלה בזמן לאירועים מכוננים ודרמטיים בהיסטוריה של עם ישראל המהווים מעין רקע, השראה והעצמה לאמירת ההלל כך מזכיר הבית השני מספר אירועים שהתרחשו בזמנים שונים: קריעת ים סוף (שבעה ימים לאחר היציאה ממצרים), וקריעת הירדן (בסוף ארבעים שנות ההליכה במדבר). ריקוד ההרים והגבעות רומז אף לאירוע היסטורי - חרדתו וזעזועו של הר סיני כשניתנה עליו תורה. מה משמעות בחירתו של המשורר דווקא באירועים אלו? בשלושת האירועים האמורים ישנה השתתפות של יסודות מרשימים מן הטבע - הים, הירדן, ההרים והגבעות, ובשלושתם מתחוללת תנועה, שניתן לפרשה בהשאלה כתנועת בהלה ורתיעה. כך מצטרפים איתני הטבע לתמונת ההלל ההולכת וגדלה. בבית השלישי, המשורר שתיאר עד כה את אירועי היציאה ממצרים ואת התגובה של גרמי הטבע אליהם, פונה אליהם אחד לאחד (הים, הירדן, ההרים) בשאלה (מה לך הים כי תנוס?…). אין הוא ממתין לתשובת נשאלים טבעיים אלו. מסתבר שהשאלה היתה רטורית, ושהמשורר הוא שיענה עליה - מי שיחיל ויניע את הארץ על יסודותיה השונים הוא אדון הארץ, שהוא גם אלוהי יעקב. מי שהוציא את בית יעקב ממצרים, הוא גם בורא הטבע, והוא המשדד את פעולותיו. אופיו החגיגי של המזמור ומשקלו הקצבי והסימטרי הוליד לחנים רבים שנתחברו למזמור זה לאורך הדורות, וכמעט בכל המנהגים נוהגים לשיר את המזמור הזה. מרבית הלחנים מדגישים את השאלות והתשובות שבמזמור. החזן שר את צלעית השאלה והקהל משיב בשירת התשובה. לחן מוכר מאד הוא זה העושה שימוש בשני קולות, כך שהקהל מתחלק לשניים, קול אחד מצטרף לחזן וקול שני לקהל.

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:

מתוך האתר זמרשת

מתוך אתר ויקיפדיה