מילים: ישראל דושמן
הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת. צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:
ט“וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט”וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.
הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת: הִגִּיעָה עֵת לָטַעַת! כָּל אֶחָד יִטַּע פֹּה עֵץ, בְּאִתִּים נֵצֵא חוֹצֵץ:
ט“וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט”וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.
נִטַּע כָּל הַר וָגֶבַע, מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע: וְאַרְצֵנוּ שׁוּב נִירַשׁ – אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.
ט“וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט”וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.