מילים: יצחק שנהר הלחנה: 1927 בערך

הִנֵּה אֲחַלֵּלָה בַּחֲלִילִי בְּדוּמִיַּת לֵילִי. יִשְׁמַע אָדָם, יַקְשִׁיב הַצֹּאן לְזֶה הַשִּׁיר, לְזֶה הָרֹן.

מִנִּי עֵדֶר תָּעָה גְּדִי, לֹא בִּכְדִי, לֹא בִּכְדִי, יַעַן בָּא אֶל אָהֳלִי, בְּצֵאתִי אֶל פָּעֳלִי.

רֹאשׁ חִכֵּךְ בַּלָּאט הַגְּדִי, בִּיתָרַי וּבִיתֵדִי. חוּסָה נָא, הַגִּידָה, אָח: הֲיֵשׁ מָקוֹם לִגְדִי מֻדָּח?

הִנֵּה אֲחַלֵּלָה בַּחֲלִילִי בְּדוּמִיַּת לֵילִי. יִשְׁמַע אָדָם, יַקְשִׁיב הַצֹּאן לְזֶה הַשִּׁיר, לְזֶה הָרֹן.

מִן הָעִיר בָּרְחָה יַלְדָּה לְבַדָּהּ, לְבַדָּהּ. וַתָּבוֹא אֶל אָהֳלִי בְּצֵאתִי אֶל פָּעֳלִי.

אַט דָּפְקָה בְּיָד תַּמָּה בְּנַפְשִׁי הַנִּרְדָּמָה; חוּסָה נָא, הַגִּידָה, אָח: הֲיֵשׁ מָקוֹם לִגְדִי מֻדָּח?

הִנֵּה אֲחַלֵּלָה בַּחֲלִילִי בְּדוּמִיַּת לֵילִי. יִשְׁמַע אָדָם, יַקְשִׁיב הַצֹּאן לְזֶה הַשִּׁיר, לְזֶה הָרֹן.

מאתר זמרשת