מילים: יעקב רוטבליט לחן: יאיר רוזנבלום

“שיר המחאה הישראלי - אולי הטעון והמשפיע ביותר - נכתב לתוכניתה של להקת הנח”ל, “בהיאחזות הנח”ל בסיני“, שהועלתה ב-1970. יעקב רוטבליט כתב בו על שלום ואהבה ועל המחיר האמיתי של המלחמות והניצחונות, נושא שכמעט לא דובר בו בישראל של אחרי מלחמת ששת הימים. רוטבליט עצמו נפצע קשה באותה מלחמה ואיבד את אחת מרגליו במהלך הקרב על שכונת אבו-טור בירושלים. יאיר, שכמו רוטבליט התגורר בלונדון בסוף שנות ה-60, הלחין את השיר באווירת המחזמר “שיער”, שזכה אז להצלחה גדולה בכל העולם. השיר עורר ויכוח ציבורי מתחילת דרכו ואפילו בכנסת הוגשה אז שאילתה איך מאפשרים לבצע שיר כזה בצה”ל. שר הביטחון משה דיין הגן על השיר ועל הלהקה, אבל למרות זאת מפקדים רבים בצה“ל התנגדו שחייליהם ישירו את השיר הזה, ואלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי (גנדי), אסר אז על להקת הנח”ל להופיע בתחומי הפיקוד שלו. למרות ההתנגדויות הפך השיר ללהיט גדול, שעד היום מעורר רגשות הזדהות עזים, כמו גם ויכוחים לא מעטים. ב-4 בנובמבר 1995 שרה אותו מירי אלוני יחד עם כל משתתפי העצרת למען השלום שבסופה, ממש דקות אחרות לאחר ביצועו של השיר, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז“ל. הדף עם מילות השיר נמצא אחר כך בכיס חולצתו כשהוא מוכתם בדמו.” (מתוך הספר “תמיד עולה המנגינה: משירי יאיר רוזנבלום”, 2013) השיר נכתב בשנת 1969. הפתיחה האינסטרומנטלית הארוכה של דני סנדרסון על הגיטרה החשמלית מזכירה את הסגנון המוסיקלי של המחזמר “שיער” כמו גם מילותיו הראשונות של השיר “תנו לשמש לעלות” המאזכרות את הפזמון של השיר המפורסם ביותר מאותו מחזמר Let the sunshine in.

מידע על השיר מאתר ויקיפדיה

שיר לשלום, שיר למלחמה

קישור חיצוני