הולחן בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20. צירוף המילים “עד אור הבוקר” מופיע מספר פעמים בתנ“ך, למשל: שמואל א, כה:לז (סיפור אביגיל ונבל הכרמלי); מלכים ב, ז:ט (סיפור אלישע והמצורעים). הצירוף, המזוהה עם החלוצים שרקדו מסביב למדורה אחרי יום עבודה מפרך, מופיע גם בשירים מאוחרים יותר, כגון “אצא לי השוקה”, “בוא נרקוד עד אור הבוקר”. כמו כן זהו כותרו של סיפור מאת משה שמיר, המתאר את חיי הקיבוץ בשנות הארבעים.

מילים: אהרון אשמן הלחנה: סוף שנות השלושים

עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד שַׁחַר יְנַצְנֵץ, שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם סֹבָּה עַד אֵין קֵץ!

עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד שַׁחַר יְנַצְנֵץ, שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם עַד אֵין קֵץ!

לָנוּ לֵב אֶחָד, עֶשֶׁת יְצוּקָה, יַחַד בְּחֶדְוָה, יַחַד בִּמְצוּקָה.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד שַׁחַר יְנַצְנֵץ, שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם עַד אֵין קֵץ!

כּוֹחַ יֵשׁ – בִּטְּחוֹנֵנוּ בּוֹ מֶרֶץ, אֵשׁ – לֹא נָזוּז מִפֹּה אִם עָיַפְנוּ – בָּנוּ אֵין כּוֹשֵׁל הִתְרוֹפַפְנוּ – נִתְחַשֵּׁל.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד שַׁחַר יְנַצְנֵץ, שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם עַד אֵין קֵץ!

אתר זמרשת