הוראת חלילית בבתי ספר יסודיים .
נייר עמדה לנושא הוראת החליליות בבתי ספר יסודיים.
נייר העמדה יתמקד בארבעת הנושאים הבאים: 1. תפיסה רעיונית, הנחות יסוד, ומטרות הנוגעות ללימודי החלילית. 2. הבניית מודלים בית ספרים שונים ללימודי החלילית, המאפשרים לבית הספר רמות שונות של למידה והתמקצעות. 3. רמת השיעור: מערך שיעור הנגינה הקבוצתי: בחינתו של המערך הן ברמת התהליך והן ברמת התוכן. 4. רמת המורה: הגדרת מאפייני ההשכלה\הידע הנדרש מן המורה למוזיקה על מנת שיוכל ללמד חלילית באופן מקצועי ומיטבי. הגדרת מערך הליווי והתמיכה, למורה למוזיקה, בתוך שנת הלימודים.
1. תפיסה רעיונית : המפגש עם החלילית מזמן לתלמידים מפגש ראשוני עם כלי נגינה “אמיתי” בעל רקע היסטורי עשיר ורפרטואר מוסיקלי מגוון. לימוד החלילית מאפשר פיתוחה ויישומה של האוריינות המוסיקלית על כל מרכיביה: • קריאתו, פיענוחו וביצועו של טקסט מוסיקלי. • פיתוח היכולת לזהות, לחוש ולבצע מרכיבי תחביר שונים אשר מצויים בתוך השפה המוסיקלית. • פיתוח יכולות ההבעה והביטוי באמצעות נגינה. • פיתוח יכולות השמיעה. • פיתוח יכולות המוטוריקה העדינה. • פיתוח היכולת לנגן תוך תאום והקשבה, בקבוצת נגנים קאמרית.
לצד זה החלילית היא כלי שכל ילד יכול לרכוש ולקחת לביתו על מנת להתאמן בה. זהו כלי נגינה שהפקת הצליל בו ישירה (להבדיל מכלים שיש להפעיל בהם מיתרים, או כלי נשיפה שיש להרעיד בהם עלים), כך שלכאורה הפקת הצליל היא פשוטה, יחד עם זאת הפקת צליל איכותי ומכוון הינה מורכבת ולימוד של הפקה כזאת מחייב את התלמיד בריכוז ובשליטה פיזית.
האפשרות להתפתח ולנגן בחליליות בגדלים שונים במהירות יחסית (תלוי בגודלו של התלמיד) מאפשרת יצירת הרכבי חליליות בתוך המערך הבית ספרי. חייה הכפולים של החלילית – ככלי חינוכי וככלי מוסיקלי אומנותי בעל חיים משלו, מאפשרים לכל תלמיד למצוא את מסלולו האישי. מסלול הלמידה בחלילית יכול לשמש כצוהר לעולם המוסיקה, או לחלופין כהכנה לכלי אחר אשר התלמיד יוכל לנגן בו כאשר מימדי גופו יתאימו לכך, וכמו כן מסלול זה יכול לזמן תהליך למידה מעמיק המאפשר לתלמידים המשך צלילה אל חייה המרתקים של החלילית .
2. עקרונות להוראת הכלי בבי ספר יסודיים .
הוראת החלילית כנושא ראשי :
הוראת החלילית מומלצת על ידי צוות הוועדה החל מכיתה ג': מחקרים הנעשים בתחום, מצביעים על כך כי המוטוריקה העדינה של הילדים מגיעה לשיא התפתחותה בגיל 8 (כיתה ג') והחלילית – אשר אין לה עזרים לסתימת החורים (כקלפות בכלי נשיפה אחרים) מחייבת שליטה בשרירי האצבעות ויכולת הפעלה שלהם. אנו מאמינים שלפני כיתה ג' מרבית התלמידים יחושו תסכול רב בשל ההתקדמות האיטית ויעזבו את החלילית בפרט ואת הנגינה בכלל. לימוד הכלי בקבוצת לומדים הטרוגנית לא יעלה על 12 תלמידים.
מסגרת הלימודים תכלול תכנית דו שנתית לכיתות ג'- ד' לכלל התלמידים. תכנית קצרת מועד בת שנה אחת תגדע כל אפשרות לביסוס תהליך למידה מוסיקלי משמעותי. בבתי ספר בהם מתקיים מודל יישובי בכיתות ד' – לימוד החלילית שכבר ביסס עוגנים שנה ראשונה, ימשיך ככלי ראשי לשנה ב' במקביל לרכישת מיומנויות נגינה בכלי התזמורתי החדש. בית ספר המעוניין בהובלת תכנית 4 שנתית (ג'-ו') יאפשר בכיתות ה'- ו' מסלול בחירה.
אנסמבלים: בשנת הלימודים השנייה יפתח אנסמבל חליליות ייצוגי אשר יאפשר התנסות נגינה באנסמבל לתלמידים בעלי רצון ומחויבות להעמקה בנושא הנגינה.
הרכבי חליליות הטרוגניים מעשירים מאד את העשייה והלמידה המוסיקלית הן ברמת התלמידים והן ברמת המורה.
חלילית אלט – יש להתחיל להכניס להוראה הקבוצתית לקראת סוף שנת הלימודים השנייה (אחרי פסח) – אך ורק לתלמידים שכבר שולטים באצבועי הסופרן – ולא יתבלבלו מלימוד שיטה חדשה. חלילית טנור – יש להכניס לכל תלמיד(!) שמסוגל מבחינה פיזית לנגן בה ברגע שיכול. חלילית בס – רק לקראת כיתה ו' באנסמבל. יש ללמד במקביל קריאה של מפתח פה. חלילית סופראנינו – ניתן לשלב ברגע ששולטים בחליליות אלט.
הוראת החלילית כתת נושא בתוך מערך השיעור המוזיקאלי: הוראת החלילית כתת נושא ,מומלצת מכיתות ג' ומעלה. הוראת החלילית כחלק ממכלול נושאים מוסיקליים בשיעור, מותנית בכך שמיומנויות הביצוע של המורה למוסיקה כוללות הפקת צליל איכותי ומכוון בכל הקשור לאינטונציה וארטיקולציה. כמו כן שליטה מלאה במנעד הסובב סביב אוקטבה וחצי.
למידת הכלי בהובלתו של מורה אשר אינו עומד במאפיינים -סטנדרטים המצוינים, עלולה להמשיך ולקבע את תפיסת הכלי הן על ידי תלמידים מורים וצוותי חינוך, ככלי טרומי, כלי מעבר המוגבל בתוחלת חייו לצורך ביסוסן של מיומנויות נגינה ראשוניות בלבד. תפיסה זו מנוגדת לעמדת הצוות המקצועי במשרד החינוך.
תשתיות בית ספריות להוראת חלילית: חדר מוזיקה המצויד בערכת כלי הקשה (אורף), מערכת שמע, עמודי תווים, מקרן, כסאות ישיבה המאפשרים מצב נגינה.חלילית סופרן בארוק אישית לכל תלמיד בקבוצה.
3. שיעור הנגינה בחלילית בכיתות היסוד. עקרונות בתכנון המערך: לימוד השפה המוסיקלית על צורותיה ומבניה המורכבים, היכולת “לבקר” בה כמאזין ו“לדבר” ולהתנסות בה כנגן, יכולה להשתוות למעין מסע. פיתוח היכולת להאזין ולעקוב אחר דקויות התחביר המוזיקלי, לנגן, לאלתר, להשתמש בתחביר המוסיקלי כאמצעי הבעה, כדיבור, נרכש ומתפתח לאורך שנים. מטרת שיעור החלילית הקבוצתי, הינה הקניית השפה המוסיקלית באמצעות פיתוחן של מיומנויות נגינה האזנה חשיבה והבעה, כאשר תהליך הקניית השפה ממזג חוויה ולמידה לציר משותף.
על מנת לאפשר לתלמיד לצאת לתהליך למידה, מערך השיעור צריך להבנות מקום ומרחב למידה בטוח, המאפשר ללומד לצאת בבטחה אל מחוזות חדשים. יצירת “מרחב בטוח” נובעת משילובם של מספר גורמים: מובנות חיצונית כגון: ארגון פיזי והגדרת החלל ומרחב הלמידה, סדר ישיבה קבוע במעגל וכיו“ב. מובנות תהליכי הלמידה בשיעור - מינון ומעבר מדויק בין פעולות מוכרות וחדשות, פעולות תובעניות ופעולות מפיגות. מתן תמיכה תוך תהליך הלמידה: הובלת תהליך למידה מיטבי דורשת מהמורה למפות את קבוצת הלומדים ההטרוגנית. לזהות אלו יכולות למידה יש בקבוצה: יכולות וויסות, קשב, ריכוז ועמידה בתסכול אל מול משימות. על המורה לזהות חלקים בשיעור בהם נוצר קושי. על מנת לסייע במקומות בהם אובחן הקושי, על המורה לבנות מערך פיגומים תומכי למידה. פיגומים אלה יאפשרו לתלמידים ערוצי למידה נוספים מעבר לאלה אשר הוצעו במערך הכתוב. כל אלה ועוד יקדמו את תחושת הביטחון כאשר התלמיד יפגש עם הלא ידוע.
על מנת ליצור למידה חווייתית על המערך בפעולותיו השונות להנכיח כמה שיותר את המוסיקה כשפה חיה בכיתה וכמו כן לאפשר לתלמיד להתנסות ו”לשחק“ בשפה המוסיקלית תוך מיזוגן של מיומנויות תנועה, שירה, אלתור, האזנה ודיבור ריתמי, לצד פיתוחן של מיומנויות הנגינה בחלילית. הקניית מיומנויות הנגינה בכלי תוך יצירת מרחב עשיר של התנסויות, תקדם הן את תחושת הביטחון של הלומד והן את תחושת החוויה והנאת הלמידה.
מבנה שיעור נגינה קבוצתי במבט על: רצף הפעולות בשיעור מורכב משלושה שלבים מרכזיים: שלב ראשון: פעולות שמטרתן להכניס את התלמיד באופן הדרגתי למרחב המוסיקלי. המעבר מן “המגרש הבית ספרי” ל”מגרש המוסיקלי“ דורש מהמשתתף כיוונון תדרים (קשב, וויסות, ריכוז, תיאום לקבוצה) ממש כפי שמכוונים כלי נגינה לפני שמנגנים עליו. שינוי זה לא קורה מאליו באופן ספונטאני. שינוי זה קורה על ידי סדרת פעולות המכוונות את המשתתף למצב של קשב מוסיקלי. מעבר לתהליך השינוי וההתכווננות האישית של כל משתתף, על המורה לדאוג גם לכך כי מעגל המשתתפים יהפוך לקבוצה - לאנסמבל. כלומר: כיוונון התדרים יהיה גם ברמה האישית וגם ברמת התיאום והבנייה הקבוצתית. הגדרת המשתתפים כקבוצה כאנסמבל מוסיקלי תלויה בהובלתו של המורה - המנצח.
שלב שני: פעולות המתאפיינות בתהליכי חקר, עיון ופענוח (אנליזה) של חומר\יצירה חדשה, פיתוח מיומנויות ביצועיות שונות ושכלולן, עבודה יצירתית.
שלב שלישי: פעולות המתאפיינות באופי הפגתי, חזרה על חומר מוכר, משחקי מעגל - ולסיום סגירת מעגל הנגינה בפעולת פרידה.
נושאי למידה המשולבים בשיעור: שיעור הנגינה הקבוצתי יזמן לקבוצת הלומדים מרחב התנסויות עשיר היוצא מן המעגל המתמקד בביצוע סובב כלי בלבד, אל התנסויות מוסיקליות כגון שירה, תנועה, אלתור והאזנה לספרות המוזיקה המתייחסת לכלי.
4. פרופיל המורה לחלילית: בהלימה להגדרת מטרות תכנית הלימודים ויעדיה, הצוות המקצועי ממליץ על תכנית הכשרה אקדמית בת ארבעה סמסטרים לפחות אשר תכלול את הנושאים הבאים: • פיתוח מיומנויות נגינה בכל משפחת הכלים. • שליטה בחליליות בדו ובחליליות בפה, התנסות במגוון חליליות מהמשפחה (סופראנינו, סופראן, אלט, טנור, בס). • יכולת לנגן בכיוונון מדויק. • יכולת שליטה בצליל (מהירות נשיפה). • שליטה בארטיקלוציות (T, D, L, R). • הכרות עם מתודות הוראה מקומיות. • הכרות עם רפרטואר מקורי שנכתב לכלי.
פיתוח מיומנויות נגינה באנסמבל: • יכולת הדרכה של יצירות תלת קוליות ומעלה. • יכולת ביצוע של כל התפקידים שונים ביצירה. • יכולת קריאת מפתחות שונים. • יכולת כתיבת עיבודים פשוטים המתאימים לחליליות ולתלמידים.
יש צורך להעשיר את ידע המורים בתולדות במוסיקה לחלילית ובספרותה על סוגותיה השונים.
מערך תומך למורי חלילית המשולבים במערכת החינוך: על מנת שנושא לימודי החלילית במערכת החינוך יתמקצע, יתפתח ויאפשר מסלולי צמיחה משמעותיים, הן לתלמידים והן למורים, אנו ממליצים על הגדרתו של מדריך\כה ארצי, אשר יוביל את מכלול הנושאים: פיתוח מתודות להוראה קבוצתית, חוברות רפרטואר, פרויקטים ייחודים כגון מלחינים ישראלים כותבים יצירות מקור לתלמידים, מערך ליווי, תמיכה וחונכות למורים חדשים. מערך השתלמויות ארצי בהוראת חליליות. מערך כנסים: כנסי בתי ספר, אנסמבלים מתקדמים, כנסים אקדמיים ועוד.
