שיריו באתר

אלכסנדר פן נולד כנראה בעיירה אקימובקה בדרום אוקראינה* בי“ט בשבט תרס”ו, 14 בפברואר 1906 בבית סבו, הצייד-דייג, בעת ביקור אמו אצל אביה. עד גיל עשר גדל בבית הסב ועם מותו נדד על פני רוסיה בחיפושים אחר הוריו. לבסוף מצא את אביו (אמו נפטרה בינתיים) ומשפחתו בפיאטיגורסק בקווקז הצפוני. בימי-נדודים אלה החל בכתיבתו, שעודדה ע“י אביו (יוסף בן יצחק) שהיה מחנך למופת, וכן בהשפעת יצירתו של לרמונטוב. ב-1920 עבר למוסקבה בה למד ב”אינסטיטוט הממלכתי לניב“ וכן בטכניון הממלכתי לראינוע. עסק בספורט האיגרוף והשתתף בתחרויות. בהדרכתו של זקן משוררי רוסיה בימים ההם, איוואן רוקאווישניקוב, התוודע למשוררים מרובים ובהם מאיאקובסקי, יסנין ופסטרנק. קלט ועיכל השפעות וב-1920 פירסם את שירו הראשון “בן-הפקר” בכתב-העת הספרותי “קרסטיאנסקאיה ניבה”, בעריכתם של יסנין ואויישין. פן נאסר בשנת 1926 בעוון פעילות ציונית בברית המועצות והוגלה לאוזבקיסטן על גבול אירן. פעמים אחדות נמלט ונלכד. הוא פרסם שירים בגנות השלטון ובכלא פגש חבורה ציונית נלהבת, עמה עלה לארץ. הוא הרבה לצטט משירי ביאליק וטשרניחובסקי, ואהב להסתגר ולהתבודד. לא אחת התעמת עם שלטונות הכלא ואף עם עמיתיו לתא. במוסקבה הציעה לו אשתו של מקסים גורקי – פישקובה, שעמדה בראש אגודה לעזרה לאסירים פוליטיים, להימלט מברית המועצות לארץ ודאגה לו לסרטיפיקט. וכך הגיע בשנת 1927 על סיפון האונייה “נובורוסיסק” לחופי יפו, משוחרר כהגדרתו “מהגבנון של העיירה ובריא יותר בהשתרשותי בארץ ובאהבתי אותה”. הוא היה שותף לניסיונה של קבוצת “השחר” מרחובות להתיישב על אדמת רוחמה ולייסד בה התיישבות חקלאית. הוא עבד בפרדסים, בבנין ובשמירה וכן היה מראשוני המאמנים לאיגרוף ב'הפועל' תל-אביב. הקים יחד עם נתן אקסלרוד את הסטודיה הראשונה בארץ לראינוע (בשם “מולדת”). באותה תקופה חיזר אחרי בלה דון, שהיתה אהובת ידידו, אך היא דחתה אותו. הוא איים כי אם לא תיענה לחיזוריו יירה בעצמו. ואכן כך עשה. בלה הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור עם פן ברחובות הסמוכה לרוחמה. כעבור מספר חודשים, נישאו בלה ופן ונולדה בתו הראשונה – זרובבלה. מערכת היחסים ביניהם ארכה שלוש שנים, עד שפגש בחנה רובינא. מספר שנים, בשנות השלושים, היה אלכסנדר פן בוועדת הרפרטואר של “הבימה”, ובט”ו בשבט 1934 נולדה בתו אילנה רובינא. באותם ימים פגש פן ברחל לופטגלס, שהיתה אחות. כמה חודשים לאחר שנפרד מחנה רובינא פגש בה פן. רחל התאהבה בו וחייה נקשרו בחייו עד כניעה. עד מהרה הרתה וילדה בת: “סינילגה”, על שם שלגיה הרוסית. פן הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית הארץ-ישראלית, וקשר קשרים עם הנהגתה הבכירה ומ-1947 היה העורך הראשי של המוסף לספרות ולאמנות של “קול העם”. בשנת 1956 סייעה לו המפלגה להוציא את ספר שיריו הראשון “לאורך הדרך” בהוצאת המפלגה, שדרשה כי הספר יהיה מבחר משיריו ויהיה מותאם להשקפותיה – תמיכה ללא סייג בברית המועצות ואהדת הקומוניזם. הקריירה הספרותית בארץ של פן, החלה עם שיר שכתב ברוסית על אליהו הנביא (אחר-כך כתבו בעברית). נסיונו השירי העברי הראשון מ-1928 (“עדיין לא”) ראה אור רק לאחר שנים רבות. ב“כתובים” ובעידודו של אברהם שלונסקי החל לפרסם שיריו (1929), שהיו אולי הראשונים למשורר עברי שלמד עברית בארץ. היתה זו בעיקרה שירה לירית, התרפקות על נוף הארץ (“מולדת חדשה”). הוא היה חלוצו של הפזמון הפוליטי-האקטואלי, לו נקבע מדור קבוע ב“דבר” (בראשית שנות השלושים). שיריו נתפרסמו ב“כתובים”, “מאזנים”, “דבר” ו“טורים”. הוא גם כתב שירים שהולחנו והושרו (“הבו לבנים”, “אדמה, אדמתי”). ב-1934 חל, לדבריו, מפנה בשירתו, שכן החל לקצץ בשירתו הלירית ןלטפח את השירה החברתית והפוליטית ולהקדישה “למאבק אקטיבי בשירות הסוציאליזם והשלום”. שירה זו, שנדפסה בעיקר בעיתון החוגים המרכסיסטיים “במפנה”, נפתחה ב'חזון ז'נבה' (תרצ“ד), שהיתה, לדבריו לאחר שנים, “בסיסה הראשון של ליריקה סוציאלית-פוליטית בשירת הארץ” וכן “מפנה-דרך בהשקפת עולמו הפיוטית של המחבר”. אחרי זה באו שיריו: “נגד!” (1935), שבו ראה “המחבר את תעודת זהותו הפיוטית-החברתית בשירה העברית”, “אחד במאי”, “ספרד על המוקד”, “תבל במצור” (עם ראשית מלחמת רוסיה-גרמניה (1941־1942) ועוד כשם שליווה את ימי המאבק וההעפלה בשירו “לעומד על דמי” ואת מלחמת השחרור ב”בלדה על שלושים וחמשה“. אף מצויות אצלו פואימות מקראיות (“הגר” ו”משה“). את קטרוגו על ספרות הדור ובמיוחד על השירה ביטא בשיר פולמוסי-סאטירי “היום”, שהוא, לדבריו, ה”אני-מאמין“ הספרותי שלו. ספר שיריו הופיע בתרגום לרוסית בברית-המועצות - הראשון בשירה העברית החדשה (“הלב בדרך”. 1965. חלק מהשירים תורגם בידי עצמו והיתר בידי אחרים). שיריו כונסו בימי חייו בשם “לאורך הדרך” (1956. מהד' שנייה בצירוף הקדמה חדשה שלו יצאה ב-1958 עם מסה מקפת עליו ועל יצירתו מאת מיכאל הרסגור). לאחר מותו, בה' באייר תשל”ב, 19 באפריל 1972, ראה אור הספר “היה או לא היה”, שהיה מבחר שירים חדש בעריכת יוסי גמזו. כעבור חמש שנים (1977), יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד מבחר שירים נוסף – “רחוב העצב החד סטרי”. שיריו זכו לפופולריות רבה והולחנו. בשנת 1985 יצא לאור הספר “לילות בלי גג”, שכינס את המבחר הגדול ביותר משירי פן – הן על סמך קבצי השירה הקודמים והן על סמך ארכיון פן וארכיון שלונסקי, וכן על סמך השבועון “במאבק”, שהיה ביטאון החוגים המרקסיסטיים ופועלי ציון שמאל. שיריו נדפסו ברבים מכתבי העת: “כתובים”, “טורים”, “ששה פרקי שירה”, “עתים”, “אורלוגין”, “מאזניים”, “גזית” ועוד. [* הסיפור שנולד בבנז'ני-קולימסק, על גדות ים-הקרח הצפוני, הוא חלק ממיתוס שיצר - ראו בספרה של חגית הלפרין “צבע החיים”] ( מתוך לקסיקון הספרות העברית החדשה)

מתוך ויקיפדיה

עין ערך שירה -ירחון מקוון, גליון מיוחד במלאת 35 שנה למותו של אלכסנדר פן

הווידוי של אלכסנדר פן

רשימת שיריו ב"זמרשת"

אלכסנדר פן: במה התאהב המשורר המפתה

אלכסנדר פן - סרט דוקומנטרי משנת 1974 המספר את סיפורו של המשורר אלכסנדר פן

אלכסנדר פן-כתבתה של מירי קרימולובסקי

ערב אלכסנדר פן - תכנית לזכרו של המשורר אלכסנדר פן צוותא 1976

לא אני“ - הקראה: אלכסנדר פן