מילים: יצחק שנהר לחן: ידידיה אדמון

במקור, ט“ו בשבט אינו חג אלא “ראש השנה לאילן”, לפי המשנה והתלמוד. ובכל זאת, בגולה התפתחו מנהגים שונים לציון יום זה: בקהילות האשכנזיות נהגו לאכול פירות ארץ ישראל, לא קיימו תעניות ציבור ולא אמרו תחנון. בקהילות הספרדיות החלו לציין את התאריך במאות ה-17-16 בהשפעת מקובלי צפת על ידי קיום סדר ט”ו בשבט, מנהג שהתפשט בהמשך גם לקהילות האשכנזיות. בחסידויות שונות נהוג לקיים “טיש” ט“ו בשבט בו שרים גם ניגונים מיוחדים. בראשית הציונות היום קיבל אופי של חג ארץ ישראלי המסמל את הקשר לטבע ולארץ, והדבר עוגן בהחלטה של ועידת הסתדרות המורים בשנת 1904. מאז ט”ו בשבט מצוין כחג נטיעות, דבר שבא לידי ביטוי בשירים שחוברו לכבוד החג. שיר זה פורסם בחוברת “שיר לכת”, דפי זמרה ערוכים בידי הדסה שרמן, מורה למוסיקה בגימנסיה העברית מאמצע שנות השלושים, וכן בספר “חג זכרון בכורים” בעריכת הוועדה לאמנות, מתוך הסדרה “חומר לחגים ולמועדים”, 1935.

כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים: רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד, מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר, מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר - בְּט“וּ בִּשְׁבָט! בְּט”וּ בִּשְׁבָט!

לָמָּה בָּאתֶם, הַשּׁוֹתְלִים? נַךְ בַּקַּרְקַע וּבַצֹּר, וְגוּמוֹת סָבִיב נַחְפֹּר בֶּהָרִים וּבַמִּישׁוֹר - בְּט“וּ בִּשְׁבָט! בְּט”וּ בִּשְׁבָט!

מַה יְּהֵא פֹּה, הַשּׁוֹתְלִים? שְׁתִיל יָבוֹא בְּכָל גּוּמָה, יַעַר עַד יִפְרֹשׂ צִלּוֹ, עַל אַרְצֵנוּ עֲגוּמָה - בְּט“וּ בִּשְׁבָט! בְּט”וּ בִּשְׁבָט!

מידע מאתר זמרשת